Katznelson 154, givatayim, Israel
Terms of sale
View demo
תשלום פריטים עד 7 ימים מיום המכירה, כמו כן בית המכירות גמיש עד שבועים ימים מיום המכירה למקרים חריגים.
לקוח שלא יאסוף את הפרטים שרכש תוך שבועים ימים או ישלם עבורם, יחסם ללא אפשרות לשוחח על כך והפריטים שרכש יבוטלו ויעברו למכירות הבאות
The auction has ended
|
LOT 49:
אבן שיש ליסוד קופת גמילות חסדים בתל אביב לזכר האדמור הקדוש שלמה חנוך הכהן ואחיו הקדוש רב י ...
more...
|
|
|
Start price:
$
50
Buyer's Premium: 20%
More details
VAT: 17%
On commission only
Users from foreign countries may be exempted from tax payments, according to the relevant tax regulations
|
אבן שיש ליסוד קופת גמילות חסדים בתל אביב לזכר האדמור הקדוש שלמה חנוך הכהן ואחיו הקדוש רב י אלימלך אריה הכהן שניספו בשואה מידות 83X50 סמ
דמו"ר, מייסד רשת ישיבות "כתר תורה" בפולין ובגליציה
הרב שלמה חנוך נולד לאביו רבי יחזקאל, האדמו"ר מראדומסק, מחבר "כנסת יחזקאל". הוא היה נינו של רבי שלמה, מייסד השושלת, בעל "תפארת שלמה". הרב התחנך ב"חצר" של אביו האדמו"ר, ולמד תורה מפי הגאון מאמסטוב. היה בעל כישרונות גדולים, ואחדים מחידושיו בהלכה שחידש מימי נעוריו נדפסו בספרי שו"ת שונים.
אחרי נישואיו עסק במסחר והצליח מאוד בעסקיו. לאחר שנפטר אביו האדמו"ר בי"ח בחשוון תרע"א, עלה לכס האדמו"רות והוא בן 29. הוא נודע בכך שלמרות היותו אדמו"ר מפורסם, היה קשור ואף נסע לאדמו"רים אחרים (למשל, לר' ישראל מצ'ורטקוב), כך שהיה גם אדמו"ר וגם חסיד. מפעלו הגדול היה ייסוד רשת ישיבות "כתר תורה". הרשת הקיפה שלושים ושש ישיבות ברחבי פולין וגליציה, ויחד עם חותנו, הרב משה דוד רבינוביץ, ניהל את הרשת. תוך כדי הנהגתו הרוחנית, הוא המשיך לעסוק במסחר וזכה לעושר רב. את רוב כספו הקדיש להחזקת הישיבות ולתמיכה בעניים. למרות עיסוקיו, הוא שקד על הכנת שיעוריו שהצטיינו בסדר ובדייקנות. הוא היה מאורגן מאוד וקבע זמנים מדויקים ללימוד כל מקצועות התורה בזמניהם, ולכך חינך את חסידיו ותלמידיו.
האדמו"ר זכה לחסידים רבים, ושמעו יצא גם בגליציה. כך קרה שבקרקוב היו יותר שטיבלך של ראדומסק מאלה של גור. הוא היה ידוע גם בספרייתו הגדולה שכללה כתבי יד יקרים, והייתה הספרייה היהודית השנייה בגודלה בפולין (הראשונה הייתה של הרבי מגור).
בתקופת השואה
בפרוש המלחמה נפש האדמו"ר בצד הגליצאי של הרי הקרפטים. באותו זמן היה מקום מגוריו הקבוע בסוסנוביץ, ולפי מה שמסופר בספר "קדוש השם" של הרב שמעון הוברבנד חיפשוהו הגרמנים כבר בתחילת הכיבוש, ומכיוון שלא מצאו אותו בביתו הוציאו את זעמם על אחד מגדולי תלמידיו וירו בו.
האדמו"ר לא חזר לביתו אלא נסע ללודז', שם הייתה לו אפשרות לעזוב את פולין. אך הוא לא נעתר להפצרות חסידיו לברוח, ואמר: רצוני להיות עם כל היהודים. בחנוכה ת"ש (1939) יצא מלודז' והגיע לוורשה, חבול בגופו ומרוט זקן. שם התאכסן בבית אחד מחסידיו. חסידים רבים התקבצו לשמוע את תורתו ולהשתתף בתפילות וב"טיש" שניהל. למרות חולשתו ממחלת הסוכרת ומהתלאות, המשיך בלימודו ודחה הצעות לברוח. אף על פי שכאן כבר היה חסר אמצעים כספיים, המשיך לתמוך בנצרכים וארח נזקקים על שלחנו. הוא המשיך במנהגו לבקר אדמו"רים אחרים למרות הסכנות הכרוכות בכך.
כדי לשחררו מעבודות כפייה רשמו אותו כעובד בחברת "חסד של אמת", אך עד מהרה עלה עליו ועל משפחתו הכורת.
בשבת י"ח אב תש"ב, בשעה 4, פרצה פלוגת חיילים לביתו, רח' נובוליפקי 30, עברה מדירה לדירה והרגה באותו בית 150 איש, ביניהם את האדמו"ר ואת כל משפחתו. הרבי נקבר באוהלו של האדמו"ר מנובומינסק זצ"ל. לפי גרסה אחת אמר הרבי לרוצחים לפני מותו: אני יודע שבאתם להרגני, ואני בוחר למות בביתי ולא אי שם בקרון מלא רעל.
הרב שלמה חנוך נולד לאביו רבי יחזקאל, האדמו"ר מראדומסק, מחבר "כנסת יחזקאל". הוא היה נינו של רבי שלמה, מייסד השושלת, בעל "תפארת שלמה". הרב התחנך ב"חצר" של אביו האדמו"ר, ולמד תורה מפי הגאון מאמסטוב. היה בעל כישרונות גדולים, ואחדים מחידושיו בהלכה שחידש מימי נעוריו נדפסו בספרי שו"ת שונים.
אחרי נישואיו עסק במסחר והצליח מאוד בעסקיו. לאחר שנפטר אביו האדמו"ר בי"ח בחשוון תרע"א, עלה לכס האדמו"רות והוא בן 29. הוא נודע בכך שלמרות היותו אדמו"ר מפורסם, היה קשור ואף נסע לאדמו"רים אחרים (למשל, לר' ישראל מצ'ורטקוב), כך שהיה גם אדמו"ר וגם חסיד. מפעלו הגדול היה ייסוד רשת ישיבות "כתר תורה". הרשת הקיפה שלושים ושש ישיבות ברחבי פולין וגליציה, ויחד עם חותנו, הרב משה דוד רבינוביץ, ניהל את הרשת. תוך כדי הנהגתו הרוחנית, הוא המשיך לעסוק במסחר וזכה לעושר רב. את רוב כספו הקדיש להחזקת הישיבות ולתמיכה בעניים. למרות עיסוקיו, הוא שקד על הכנת שיעוריו שהצטיינו בסדר ובדייקנות. הוא היה מאורגן מאוד וקבע זמנים מדויקים ללימוד כל מקצועות התורה בזמניהם, ולכך חינך את חסידיו ותלמידיו.
האדמו"ר זכה לחסידים רבים, ושמעו יצא גם בגליציה. כך קרה שבקרקוב היו יותר שטיבלך של ראדומסק מאלה של גור. הוא היה ידוע גם בספרייתו הגדולה שכללה כתבי יד יקרים, והייתה הספרייה היהודית השנייה בגודלה בפולין (הראשונה הייתה של הרבי מגור).
בתקופת השואה
בפרוש המלחמה נפש האדמו"ר בצד הגליצאי של הרי הקרפטים. באותו זמן היה מקום מגוריו הקבוע בסוסנוביץ, ולפי מה שמסופר בספר "קדוש השם" של הרב שמעון הוברבנד חיפשוהו הגרמנים כבר בתחילת הכיבוש, ומכיוון שלא מצאו אותו בביתו הוציאו את זעמם על אחד מגדולי תלמידיו וירו בו.
האדמו"ר לא חזר לביתו אלא נסע ללודז', שם הייתה לו אפשרות לעזוב את פולין. אך הוא לא נעתר להפצרות חסידיו לברוח, ואמר: רצוני להיות עם כל היהודים. בחנוכה ת"ש (1939) יצא מלודז' והגיע לוורשה, חבול בגופו ומרוט זקן. שם התאכסן בבית אחד מחסידיו. חסידים רבים התקבצו לשמוע את תורתו ולהשתתף בתפילות וב"טיש" שניהל. למרות חולשתו ממחלת הסוכרת ומהתלאות, המשיך בלימודו ודחה הצעות לברוח. אף על פי שכאן כבר היה חסר אמצעים כספיים, המשיך לתמוך בנצרכים וארח נזקקים על שלחנו. הוא המשיך במנהגו לבקר אדמו"רים אחרים למרות הסכנות הכרוכות בכך.
כדי לשחררו מעבודות כפייה רשמו אותו כעובד בחברת "חסד של אמת", אך עד מהרה עלה עליו ועל משפחתו הכורת.
בשבת י"ח אב תש"ב, בשעה 4, פרצה פלוגת חיילים לביתו, רח' נובוליפקי 30, עברה מדירה לדירה והרגה באותו בית 150 איש, ביניהם את האדמו"ר ואת כל משפחתו. הרבי נקבר באוהלו של האדמו"ר מנובומינסק זצ"ל. לפי גרסה אחת אמר הרבי לרוצחים לפני מותו: אני יודע שבאתם להרגני, ואני בוחר למות בביתי ולא אי שם בקרון מלא רעל.
